Vayedaber

עַד דְּהָוֵי מוּמָר לַעֲבוֹדָה זָרָה.

Traduction

unless he is an apostate with regard to idolatry. As long as he has not worshipped idols, his transgression of a single prohibition does not put him under suspicion of transgressing the rest of the Torah.

Rachi non traduit

עד דהוי מומר לע''ג. דההוא ודאי חשוד לכל מילי דאמר מר חמורה ע''ג שכל המודה בה ככופר בכל התורה כולה דכתיב וכי תשגו ולא תעשו את כל המצות האלה ובע''ג משתעי קרא בהוריות (דף ח.):

אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: לִיתֵּן רְשׁוּת וּלְבַטֵּל רְשׁוּת. וְכִדְתַנְיָא: יִשְׂרָאֵל מוּמָר, מְשַׁמֵּר שַׁבַּתּוֹ בַּשּׁוּק — מְבַטֵּל רְשׁוּת, שֶׁאֵינוֹ מְשַׁמֵּר שַׁבַּתּוֹ בַּשּׁוּק — אֵינוֹ מְבַטֵּל רְשׁוּת.

Traduction

Rav Naḥman bar Yitzḥak said: Rav Huna was not attempting to offer a broad definition of an apostate, but was rather referring to the specific issue of giving away rights or renouncing rights in a domain with regard to the halakhot of eiruvin. And as it was taught in the following Tosefta: An apostate Jew, if he observes his Shabbat in the marketplace, i.e., in public, he may renounce his rights in a domain like a regular Jew, but if he does not observe his Shabbat in the marketplace, he may not renounce his rights in a domain, as he is no longer considered a Jew in this regard.

Rachi non traduit

אמר רב נחמן. איזהו ישראל מומר דקאמר רב הונא לעיל לענין ביטול רשות קאמר:

בשוק. בפרהסיא ואע''ג דמחלל בצנעא:

מִפְּנֵי שֶׁאָמְרוּ: יִשְׂרָאֵל נוֹטֵל רְשׁוּת וְנוֹתֵן רְשׁוּת. וּבְגוֹי, עַד שֶׁיַּשְׂכִּיר. כֵּיצַד? אוֹמֵר לוֹ: רְשׁוּתִי קְנוּיָה לָךְ, רְשׁוּתִי מְבוּטֶּלֶת לָךְ — קָנָה, וְאֵין צָרִיךְ לִזְכּוֹת.

Traduction

This distinction is significant due to the fact that the Sages said: A Jew may receive rights and give away rights in a domain through a mere statement of renunciation, but with regard to a gentile it is not so, as he may not transfer his rights to others or renounce them in a domain unless he actually rents it out. How so? A Jew may say to his fellow: May my rights in this domain be acquired by you, or May my rights in this domain be renounced to you, and his fellow thereby acquires those rights, and it is not necessary that he take possession of it through a formal mode of acquisition.

Rachi non traduit

כיצד. אישראל קאי:

רשותי קנויה לך. או רשותי מבוטלת לך:

לזכות. בקנין סודר:

רַב אָשֵׁי אָמַר: הַאי תַּנָּא הוּא דַּחֲמִירָא עֲלֵיהּ שַׁבָּת כַּעֲבוֹדָה זָרָה.

Traduction

Rav Ashi said: Rav Huna’s statement that a Jew who desecrates Shabbat in public is an apostate is indeed a general statement, as he is no longer considered a Jew in any sense. In accordance with the opinion of which tanna did he make that statement? It is in accordance with the opinion of this tanna, for whom Shabbat is as severe as idolatry, and therefore one who desecrates Shabbat is treated like an idol worshipper.

Rachi non traduit

רב אשי אמר. לעולם מומר דקאמר רב הונא לכל מילי קחשיב ליה מומר וכרבנן ס''ל והאי תנא הוא דאלימא ליה שבת כע''ג:

כִּדְתַנְיָא: ''מִכֶּם'' — וְלֹא כּוּלְּכֶם, פְּרָט לַמּוּמָר. ''מִכֶּם'' — בָּכֶם חִלַּקְתִּי, וְלֹא בָּאוּמּוֹת.

Traduction

As it was taught in a baraita with regard to the verse: ''Speak to the children of Israel and say to them: When any man of you brings an offering to the Lord, you shall bring your offering of the cattle, of the herd, or of the flock'' (Leviticus 1:2). The baraita expounds: ''Of you,'' i.e., some of you, but not all of you may bring an offering – to the exclusion of an apostate. ''Of you'' additionally serves to emphasize that among you, the children of Israel, I distinguish between those who observe the Torah and are fit to bring an offering, and those who are not fit, but not among the nations, i.e., in regard to the other nations, even those who do not fulfill the precepts binding upon them may offer their sacrifices.

Rachi non traduit

אדם כי יקריב מכם פרט למומר. דאין מקבלין קרבנות דמכם משמע מקצתכם:

מכם. מדכתיב האי מיעוטא גבי ישראל ולא כתיב כי יקריב מן האדם קרבן ש''מ בישראל הוא דחלק ומיעט מומר:

ולא באומות. שמקבלין קרבן מכולם כדתניא איש מה ת''ל איש איש לרבות את הנכרים שנודרין נדרים ונדבות כישראל בהכל שוחטין (חולין דף יג:):

''מִן הַבְּהֵמָה'' — לְהָבִיא בְּנֵי אָדָם הַדּוֹמִין לִבְהֵמָה. מִכָּאן אָמְרוּ: מְקַבְּלִין קָרְבָּנוֹת מִפּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל, כְּדֵי שֶׁיַּחְזְרוּ בִּתְשׁוּבָה. חוּץ מִן הַמּוּמָר, וְהַמְנַסֵּךְ יַיִן, וְהַמְחַלֵּל שַׁבָּתוֹת בְּפַרְהֶסְיָא.

Traduction

''Of the cattle'' is expounded as follows: To include people who are similar to animals in their disdain for the proper behavior of man, i.e., that the wicked too may offer sacrifices. From here the Sages stated: We accept voluntary sacrifices from Jewish transgressors, in order to enable them to repent, apart from the apostate, one who pours wine libations as part of idol worship, and one who desecrates Shabbat in public, from whom we do not accept sacrifices without their complete repentance.

Rachi non traduit

להביא בני אדם הדומין לבהמה. רשעים שעשו עצמן כבהמה שאינה מכרת את בוראה מקבלין מהן קרבן:

מקבלין קרבנות. של נדבה מפושעי ישראל דהאי קרא בנדרים ונדבות משתעי דכתיב כי יקריב:

כדי שיחזרו בתשובה. דאי דחינן להו בידים תו לא הדרי:

הָא גוּפָא קַשְׁיָא: אָמְרַתְּ ''מִכֶּם'' וְלֹא כּוּלְּכֶם, לְהוֹצִיא אֶת הַמּוּמָר. וַהֲדַר תָּנֵי: מְקַבְּלִין קָרְבָּנוֹת מִפּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל! הָא לָא קַשְׁיָא: רֵישָׁא — בְּמוּמָר לְכָל הַתּוֹרָה כּוּלָּהּ, מְצִיעֲתָא — בְּמוּמָר לְדָבָר אֶחָד.

Traduction

The Gemara expresses surprise: This baraita itself is difficult, i.e., it contains an internal contradiction: You first said: ''Of you,'' but not all of you, to the exclusion of an apostate; and then you taught: We accept sacrifices from Jewish transgressors. The Gemara answers: This is not difficult, as it can be explained as follows: The first clause refers to an apostate with regard to the entire Torah, whose sacrifices are not accepted, whereas the middle clause speaks of an apostate with regard to one matter alone, whose sacrifices are indeed accepted.

אֵימָא סֵיפָא: חוּץ מִן הַמּוּמָר וְהַמְנַסֵּךְ יַיִן. הַאי מוּמָר, הֵיכִי דָמֵי? אִי מוּמָר לְכָל הַתּוֹרָה — הַיְינוּ רֵישָׁא. אִי לְדָבָר אֶחָד, קַשְׁיָא מְצִיעֲתָא.

Traduction

The Gemara raises a difficulty: If so, say an explanation of the last clause of the mishna: Apart from the apostate and one who pours wine libations to idolatry, and one who desecrates Shabbat in public. This apostate, what are the circumstances indicating his status? If it refers to an apostate with regard to the entire Torah, this is the same as the first clause. And if it refers to an apostate with regard to only one thing, the middle clause of the baraita is difficult, for it states that we accept sacrifices from such an apostate.

Rachi non traduit

והמנסך את היין. לע''ג:

אֶלָּא לָאו הָכִי קָאָמַר: חוּץ מִן הַמּוּמָר לְנַסֵּךְ וּלְחַלֵּל שַׁבָּתוֹת בְּפַרְהֶסְיָא. אַלְמָא עֲבוֹדָה זָרָה וְשַׁבָּת כִּי הֲדָדֵי נִינְהוּ. שְׁמַע מִינַּהּ.

Traduction

Rather, is it not true that this is what it is saying: Apart from the apostate with regard to pouring wine libations to idolatry and desecrating Shabbat in public? Although they transgress only one matter, this transgression is so serious that they are considered apostates with regard to the entire Torah. It is apparent from here that idolatry and Shabbat are equivalent, which indicates that there is a tanna who considers public Shabbat desecration as severe a transgression as idolatry. The Gemara concludes: Indeed, learn from this that it is so.

Rachi non traduit

אלא לאו הכי קאמר. מקבלין קרבנות מפושעי ישראל המומרים לדבר אחד:

חוץ מן המומר לנסך את היין או לחלל שבת. דכמומר לכל התורה דמי דאימעיט ליה מכם ולא כולכם:

מַתְנִי' אַנְשֵׁי חָצֵר שֶׁשָּׁכַח אֶחָד מֵהֶן וְלֹא עֵירַב — בֵּיתוֹ אָסוּר מִלְּהַכְנִיס וּמִלְּהוֹצִיא לוֹ וְלָהֶם, וְשֶׁלָּהֶם מוּתָּרִין לוֹ וְלָהֶם. נָתְנוּ לוֹ רְשׁוּתָן — הוּא מוּתָּר, וְהֵן אֲסוּרִין.

Traduction

MISHNA: If one of the residents of a courtyard forgot and did not participate in an eiruv with the other residents before Shabbat, and on Shabbat he renounced his rights in the courtyard to the other residents, his house is prohibited both to him, who forgot to establish an eiruv, and to them, the other residents, to bring in objects from the courtyard to his house or to take them out from his house into the courtyard. But their houses are permitted both to him and to them, for taking objects out into the courtyard and for bringing them in. If they gave away their rights in the courtyard to him, i.e., if they renounced their rights in his favor, he is permitted to carry from his house into the courtyard, but they are prohibited from doing so.

Rachi non traduit

מתני' ביתו אסור להכניס ולהוציא. מביתו לחצר בין הוא בין שאר בני החצר ובגמרא מפרש כשביטל להן רשות שהיה לו בחצר ולא ביטל להן רשות ביתו הלכך הוה ליה רשות ביתו רשות דידיה וחצר רשותא דידהו:

ושלהם. בתים שלהן מותרין להוציא מהן לחצר בין הוא בין הן דהא בתים שלהן וחצר רשות אחת הן:

נתנו לו. הם רשות חצרן:

הוא מותר. להוציא מביתו לחצר:

והן אסורין. אפי' מביתו לחצר ואע''ג דרשות אחת הן ובגמרא מפרש טעמא:

הָיוּ שְׁנַיִם — אוֹסְרִין זֶה עַל זֶה. שֶׁאֶחָד נוֹתֵן רְשׁוּת וְנוֹטֵל רְשׁוּת, שְׁנַיִם נוֹתְנִין רְשׁוּת וְאֵין נוֹטְלִין רְשׁוּת.

Traduction

If two residents of the courtyard forgot to establish an eiruv, and the others renounced their rights in the courtyard in their favor, they prohibit one another. In this scenario, the courtyard would belong to both of them, but each individual house remains the domain of its owner. It would therefore be prohibited for each of these residents to carry into the courtyard. For one resident may give away and receive rights in a domain, whereas two residents may only give away rights in a domain, but they may not receive rights in a domain. Since they did not establish an eiruv, it is unreasonable for the other residents of the courtyard to give away their rights in the domain, as the two who are prohibited because they did not participate in the eiruv render it prohibited for each other to carry.

Rachi non traduit

היו שנים. ששכחו ולא עירבו ושאר בני חצר בטלו להן רשותן שניהן אוסרין זה על זה מפני שהוא של שניהן והבתים מיוחדין כל בית לבעליו ואין מוציא מרשות המיוחדת לו לרשות שלו ושל חבירו:

מֵאֵימָתַי נוֹתְנִין רְשׁוּת? בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: מִבְּעוֹד יוֹם. בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים: מִשֶּׁחָשֵׁיכָה. מִי שֶׁנָּתַן רְשׁוּתוֹ וְהוֹצִיא, בֵּין בְּשׁוֹגֵג בֵּין בְּמֵזִיד — הֲרֵי זֶה אוֹסֵר, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: בְּמֵזִיד אוֹסֵר, בְּשׁוֹגֵג אֵינוֹ אוֹסֵר.

Traduction

The mishna poses a general question: When may one give away rights in a domain? Beit Shammai say: While it is still day, i.e., before the onset of Shabbat; and Beit Hillel say: Even after nightfall, when it is already Shabbat. The mishna cites another dispute: If one gave away his rights in his courtyard to the other residents of the courtyard, renouncing them after having forgotten to establish an eiruv with them the previous day, and then he carried something out from his house into the courtyard – whether unwittingly, forgetting that he had renounced his rights, or intentionally, he renders carrying prohibited for all the residents of the courtyard, for his action cancels his renunciation; this is the statement of Rabbi Meir. Rabbi Yehuda says: If he acted intentionally, he renders carrying prohibited; but if he acted unwittingly, he does not render carrying prohibited.

Rachi non traduit

הרי זה אוסר. דמיהדר ומשקל רשותא הוא וחזר בו מביטולו:

גְּמָ' בֵּיתוֹ הוּא דְּאָסוּר, הָא חֲצֵירוֹ שַׁרְיָא.

Traduction

GEMARA: The Gemara first analyzes the language of the mishna. It states: It is prohibited to bring in objects from the courtyard to his house and to take them out from his house into the courtyard. It can be inferred from this that it is carrying to and from his house that is prohibited, but carrying to and from his share of the courtyard is permitted to the other residents of the courtyard.

Rachi non traduit

גמ' הא חצירו. רשות שהיתה לו בחצירו שריא לבני החצר ומותר להן להוציא מבתיהן לחצר כדקתני מתניתין להדיא:

הֵיכִי דָמֵי? אִי דְּבַטֵּיל, בֵּיתוֹ אַמַּאי אָסוּר. אִי דְּלָא בַּטֵּיל, חֲצֵירוֹ אַמַּאי שַׁרְיָא? הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן, כְּגוֹן שֶׁבִּיטֵּל רְשׁוּת חֲצֵירוֹ, וְלֹא בִּיטֵּל רְשׁוּת בֵּיתוֹ. וְקָא סָבְרִי רַבָּנַן: הַמְבַטֵּל רְשׁוּת חֲצֵירוֹ — רְשׁוּת בֵּיתוֹ לֹא בִּיטֵּל, דְּדָיַיר אִינִישׁ בְּבַיִת בְּלָא חָצֵר.

Traduction

The Gemara asks: What are the circumstances where this ruling applies? If the resident who forgot to establish an eiruv renounced his rights, why is his house rendered prohibited? And if he did not renounce his rights, why is his courtyard permitted? The Gemara explains: With what are we dealing here? We are dealing with a special case, where he renounced his rights in his courtyard to the others but did not renounce his rights in his house to them. And the Rabbis hold that one who renounces his rights in his courtyard has not renounced his rights in his house, as it is common for people to reside in a house without a courtyard.

Rachi non traduit

אי דבטיל. רשותו לבני חצר:

ביתו אמאי אסור. הרי נתן להן ביתו ונסתלק:

ואי דלא בטיל. מידי רשות חצירו מאן שרייה:

וקסברי רבנן. תנא דמתני' דסתמא היא ופליגא אדר' אליעזר דאמר בפרק עושין פסין (לעיל עירובין דף כו:) ביתו אסור להכניס ולהוציא לו אבל להם מותר דהמבטל רשות חצירו רשות ביתו ביטל:

וְשֶׁלָּהֶן מוּתָּר לוֹ וְלָהֶן, מַאי טַעְמָא? דְּהָוֵי אוֹרֵחַ לְגַבַּיְיהוּ.

Traduction

The Gemara proceeds in its analysis of the mishna: It states that carrying in and out of their houses is permitted for him and for them. The Gemara poses a question: What is the reason that their houses are permitted to him? The Gemara answers: For he is regarded like a guest of theirs, i.e., he is subordinate to them and may carry wherever they may do so.

Rachi non traduit

דהוי אורח לגבייהו. כיון דמביתו לא מפיק אע''ג דמשתמש בחצר לא מיהדר ומשקל רשותיה הוא אלא כשאר אורחין:

Tossefoth non traduit

ושלהם מותר לו ולהן. דהוי אורח לגבייהו פירש ר''ח דאמר בירושלמי אכסנאי אינו אוסר לעולם ואומר ר''י דלא דמי להכא כלל דהתם איירי כגון הבא לדור במבוי לשם אכסנאות ולא לקבוע עצמו דהכי איתא התם אית תנא תני קסדור אוסר מיד ואכסנאי לאחר שלשים ואית תנא תני קסדור אוסר לאחר שלשים ואכסנאי אינו אוסר לעולם מ''ד קסדור אוסר מיד ברגיל ואכסנאי לאחר שלשים בשאינו רגיל מ''ד קסדור לאחר שלשים כאלין דעלין ברשות ואכסנאי אינו אוסר לעולם כאלין דלא עלין ברשות:

נָתְנוּ לוֹ רְשׁוּתָן, הוּא מוּתָּר וְהֵן אֲסוּרִין. וְנֶהֱוֵי אִינְהוּ לְגַבֵּיהּ כִּי אוֹרְחִין! חַד לְגַבֵּי חֲמִשָּׁה — הָוֵי אוֹרֵחַ, חֲמִשָּׁה לְגַבֵּי חַד — לָא הָוֵי אוֹרֵחַ.

Traduction

We learned in the mishna: If the other residents gave away their rights in the courtyard to him, he is permitted to carry from his house into the courtyard, but they are prohibited from doing so. The Gemara asks: But let them, the ones who renounced their rights in the courtyard, be regarded as guests of his, which would enable them to carry as well. The Gemara answers: One vis-à-vis five is considered a guest, whereas five or more vis-à-vis one are not ordinarily viewed as guests.

Rachi non traduit

והן אסורין. אפי' מביתו לחצר דכיון דמשתמשי בחצר אע''ג דלאו מבית דידהו מפקי הוה ליה משקל רשותא דחמשה לגבי חד לא דמו לאורחין:

חמשה. לאו דוקא:

שְׁמַע מִינַּהּ, מְבַטְּלִין וְחוֹזְרִין וּמְבַטְּלִין.

Traduction

The Gemara attempts to draw another inference from the wording of the mishna: Shall we not learn from this, from the order of events in the mishna, that one may renounce his rights in favor of another when he needs it, and then the latter may renounce his rights in favor of the former when he needs it? For the mishna first describes a case in which the one who forgot to establish an eiruv renounces his rights in favor of the others, at which stage they may use the courtyard, and then afterward recounts that the other residents renounce their rights in favor of the one who forgot to establish an eiruv, leaving it permitted for him and prohibited for them.

Rachi non traduit

שמע מינה מבטלין כו'. דמשמע נתנו לו רשות ארישא קאי דקתני ושלהן מותר לו ולהן דבטל להם רשותו חזרו הם ונתנו לו רשותן הוא מותר:

הָכִי קָאָמַר: נָתְנוּ לוֹ רְשׁוּתָן מֵעִיקָּרָא — הוּא מוּתָּר וְהֵן אֲסוּרִין.

Traduction

The Gemara answers: No proof can be brought from here, for this is what the mishna is saying: If they gave away their rights in the courtyard to him at the outset, it is permitted for him and it is prohibited for them. In other words, this is not a continuation of the previous clause, but a separate case.

הָיוּ שְׁנַיִם אוֹסְרִין זֶה עַל זֶה. פְּשִׁיטָא? לָא צְרִיכָא, דַּהֲדַר חַד מִינַּיְיהוּ וּבַטֵּיל לֵיהּ לְחַבְרֵיהּ. מַהוּ דְּתֵימָא לִישְׁתְּרֵי, קָא מַשְׁמַע לַן דְּכֵיוָן דִּבְעִידָּנָא דְּבַטֵּיל לָא הֲוָה לֵיהּ שַׁרְיוּתָא בְּהַאי חָצֵר.

Traduction

We learned in the mishna: If two residents of a courtyard forgot to establish an eiruv, and the others renounced their rights in the courtyard in their favor, they render one another prohibited from carrying. The Gemara raises a difficulty: Isn’t this obvious? What novel teaching is stated here? The Gemara answers: No, this ruling is necessary in a case where the others renounced their rights in the courtyard in favor of the pair, and one of them then renounced his rights in favor of the other. Lest you say let it now be permitted for him to carry, the mishna teaches us that since at the time of his renunciation it was not permitted for him to carry in that courtyard, he may not renounce his rights either. Therefore, his renunciation is ineffective, and they are both prohibited from carrying.

Rachi non traduit

היו שנים. ששכחו ולא עירבו עם השאר ובטלו להן חבריהן רשותן אוסרין שניהן זה על זה:

פשיטא. דאי הוו תרוייהו לחודייהו מעיקרא הוו אסרי אהדדי:

לא צריכא דהדר חד ובטיל לחבריה. רשות עצמו ואת חלקו ברשות שבטלו להן חבריהן:

מהו דתימא לישתרו. דהוו להו כחמשה ששרויין בחצר ולא עירבו דמבטלי רשותא לחד מינייהו:

קמ''ל. דלא דמי דאילו התם כל חד וחד מבטל ליה רשותיה אבל הכא כיון דשאר בני חצר לאו להאי דפייש לחודיה בטלי אלא לתרוייהו כי הדר חד ומבטל לאידך רשותא דידיה מצי לבטולי רשותא דאקני ליה חבריה לא מצי לבטולי דכיון דבעידנא דבטלי להו הנך קמאי רשותייהו אפ''ה לא הוה להאי מבטל שריותא בהאי חצר משום דאסרי אהדדי אשתכח דבטול דקמאי לא אהני וכי הדר מבטל האי לא מצי לאקנויי רשותא דידהו דהא לא קנייה:

שֶׁאֶחָד נוֹתֵן רְשׁוּת. הָא תּוּ לְמָה לִי? אִי נוֹתֵן — תְּנֵינָא, אִי נוֹטֵל — תְּנֵינָא?

Traduction

The mishna explains: For one resident may give away and receive rights in a domain. The Gemara poses a question: Why do I need this further explanation? This ruling can be deduced from the previous cases: If the mishna wishes to teach the halakha with regard to giving away rights, we already learned that one person may give away his rights in a domain, and if it wishes to teach the halakha with regard to receiving rights, we already learned it as well, so why the repetition?

Rachi non traduit

נותן תנינא. ושלהם מותר לו ולהן ואי לאו דבטיל ליה אמאי משתרו:

נוטל תנינא. נתנו לו אלמא יחיד נוטל רשות:

סֵיפָא אִיצְטְרִיכָא לֵיהּ: שְׁנַיִם נוֹתְנִין רְשׁוּת. הָא נָמֵי פְּשִׁיטָא! מַהוּ דְּתֵימָא

Traduction

The Gemara answers: He needed it due to the ruling in the latter clause, which includes the novel teaching that two residents may give away rights in a domain. The Gemara again wonders: But this halakha as well, that even multiple residents may give away their rights in a domain, is obvious. The Gemara answers: This was stated lest you say: